היום תשעה ושלושים ימים, שהם חמישה שבועות וארבע ימים לעומר – נצח שביסוד..
כשג׳יוואן (בעלי) ואני רק היכרנו, אחת לכמה זמן הייתי אומרת לו: ״חזרתי… ובגדול!״ וזו נהיתה בדיחה שלנו.
לאן הלכתי? ומאיפה היה לי לחזור? אז מה שהתכוונתי היה, שמזה כמה ימים או תקופה חייתי את החיים קצת ״על יד״. לא הרגשתי את החיבור בתוך מעשיי, ויותר מזה- בהוויתי.
וכל פעם שתחושת החיבור לעצמי או להדרכה רוחנית הייתה חוזרת, הייתי מתמלאת בשמחה כאילו חזרתי לבית. האמיתי.
כל זה נוגע בספירת יסוד שעניינה כל השבוע.
הערב אנחנו בנצח שביסוד, ונצח מעצים את חווית הנצחון, כלומר, לבחור בחיים, שמה שממלא אותנו בכח חיים. ונצח הוא גם פעולות שעושים שוב ושוב. כמה פעמים? שואף לאינסוף. חזרתיות ופעימה שמאפשרים למשהו להישאר פוראבר, ״לנצח״.
בכנות אספר שגם בימים באחרונים לא הרגשתי מחוברת עד הסוף. המסגרות של הבנות שלי כל שניה וחצי שינו את אופיין, מה שהשפיע על הפעולות שלי באופן ישיר ולא יכולתי לבנות על שום פעולה חזרתית ושום חיבור ספונטני לעצמי או לעולמות הרוח.
ועדיין… מתוך מבט העל, כמו מי שמנצח על תזמורת (גם נצח), אני בוחרת להמשיך לבחור בכח החיים, ולראות איך השביל הראשי מתקדם גם כשאני לא רואה או מרגישה. עוד רגע ״אחזור, ובגדול״.
וזה גם המקום להגיד שיסוד הוא חיבור אמת, ברית… והמשפט: ״הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה״, אף פעם לא מגלה את הסוד של מה שומר אותם ביחד, אם היו עוד עמודים לספר…
מה ששומר אותם ביחד, זו הבחירה, שוב ושוב ושוב, לעשות פעולות ולכוון את ההוויה כך שיהיו מיטיבות עם הקשר. עם הברית. בין אם מדובר בברית נישואים או שותפות בעבודה, או ברית חברים.
*
השאלות שנשהה בהן הערב ומחר במהלך היום:
איפה אני יכול/ה להכניס עוד ועוד חיים, מעשים, כדי לשמור על החיבור שלי לעצמי, לאחרים ולעולמות הרוח?
כשג׳יוואן (בעלי) ואני רק היכרנו, אחת לכמה זמן הייתי אומרת לו: ״חזרתי… ובגדול!״ וזו נהיתה בדיחה שלנו.
לאן הלכתי? ומאיפה היה לי לחזור? אז מה שהתכוונתי היה, שמזה כמה ימים או תקופה חייתי את החיים קצת ״על יד״. לא הרגשתי את החיבור בתוך מעשיי, ויותר מזה- בהוויתי.
וכל פעם שתחושת החיבור לעצמי או להדרכה רוחנית הייתה חוזרת, הייתי מתמלאת בשמחה כאילו חזרתי לבית. האמיתי.
כל זה נוגע בספירת יסוד שעניינה כל השבוע.
הערב אנחנו בנצח שביסוד, ונצח מעצים את חווית הנצחון, כלומר, לבחור בחיים, שמה שממלא אותנו בכח חיים. ונצח הוא גם פעולות שעושים שוב ושוב. כמה פעמים? שואף לאינסוף. חזרתיות ופעימה שמאפשרים למשהו להישאר פוראבר, ״לנצח״.
בכנות אספר שגם בימים באחרונים לא הרגשתי מחוברת עד הסוף. המסגרות של הבנות שלי כל שניה וחצי שינו את אופיין, מה שהשפיע על הפעולות שלי באופן ישיר ולא יכולתי לבנות על שום פעולה חזרתית ושום חיבור ספונטני לעצמי או לעולמות הרוח.
ועדיין… מתוך מבט העל, כמו מי שמנצח על תזמורת (גם נצח), אני בוחרת להמשיך לבחור בכח החיים, ולראות איך השביל הראשי מתקדם גם כשאני לא רואה או מרגישה. עוד רגע ״אחזור, ובגדול״.
וזה גם המקום להגיד שיסוד הוא חיבור אמת, ברית… והמשפט: ״הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה״, אף פעם לא מגלה את הסוד של מה שומר אותם ביחד, אם היו עוד עמודים לספר…
מה ששומר אותם ביחד, זו הבחירה, שוב ושוב ושוב, לעשות פעולות ולכוון את ההוויה כך שיהיו מיטיבות עם הקשר. עם הברית. בין אם מדובר בברית נישואים או שותפות בעבודה, או ברית חברים.
*
השאלות שנשהה בהן הערב ומחר במהלך היום:
איפה אני יכול/ה להכניס עוד ועוד חיים, מעשים, כדי לשמור על החיבור שלי לעצמי, לאחרים ולעולמות הרוח?
תהנו…
מוזמנים לשתף איפה זה נגע בכם. בשמחה-
פה בתגובות, או בפרטי (ווטסאפ – 0528042727).
באהבה❤️ .. מראש,
הילה
מכשפה טובה
____________________________________
#ספירתהעומר
#התפתחותאישית
#מכשפהטובה
