היום שמונה ועשרים יום, שהם ארבעה שבועות לעומר – מלכות שבנצח.
היום אנחנו חותמים את שבוע הנצח, ו-4 שבועות לספירה. יש משהו בהתמדה הזו, של לצלול בכל ערב למידה אחרת בתוכינו ולזקק אותה, שבאמת מקרב אותנו אל הנצח, מגביר את אורינו, מנקה מעלינו שיירים. זהו קצב הנצח. להמשיך, להמשיך, להמשיך. כמו פסל שדופק על גוש אבן, עד שמתקבלת דמות, סיפור. לטעמי, מלכות שבנצח, היא החלק שחותם את הפסל הזה, ואז מתחיל להשתמש בו בעולם.
תחשבו על כל רצון, פרויקט, מערכת יחסים, שאתם עומלים עליהם, חוזרים על פעולותיכם כדי לזכך ולדייק, עד הדבר קיים במציאות שלכם. בממלכה שלכם (מלכות). יש שיחשבו: ״הגעת ליעד״… ויש שיאמרו – עכשיו זה רק מתחיל.
מזכיר לי שכשילדתי את ביתי אהובתי הבכורה, זה היה סיום של תקופת ההריון, עם התרגשות שיא וחוויה של ״סוף סוף עשיתי את זה״, וממש באותו הרגע, בעצם ״עברתי מסך״, והמסע שלנו ביחד, בממלכה שקוראים לו ״המשפחה שאנחנו יוצרים״, רק התחיל. הפעולות וההשקעה לא הפסיקו. להיפך.
זו החוויה שלי של מלכות שבנצח. המימוש ויצירת הכלים וההרגלים החדשים המתאימים לכך שניצחנו איזשהו אתגר, מעבר סף, סיום פרוייקט. הטמעת הדבר בעולם הזה.

*
השאלות שנשהה בהן הערב ומחר במהלך היום:
מהו הצעד או הפעולה הבאה שאני מוכן/ה לקחת על עצמי, כדי לממש משהו שאני יוצר/ת מזה תקופה? משהו שמוציא אותו לאור, שמבסס את קיומו בעולם. שלא רק אני יודע/ת עליו, אלא גם אחרים… הדבר הזה לא חייב להיות פרויקט, זה יכול להיות גם הרגל, או תובנה שאני לוקחת איתי מהתקופה האחרונה, רגע לפני שמבססים אורח חיים חדש.

התשובות בודאי יהיו מגוונות.❤️
פה בתגובות, או בפרטי (ווטסאפ – 0528042727).
באהבה,
הילה
מכשפה טובה
____________________________________
#ספירתהעומר
#התפתחותאישית
#מכשפהטובה