מכירים את ההרגשה (לפחות מהסרטים), של מלך או מלכה שעוברים בתוך קהל נרגש, על גבי שטיח אדום?
אז מה יש שם, חוץ מהתפקיד של המלכה? של המלך? חוץ מהאחריות וקבלת ההחלטות על כל ענייני הממלכה?
בעיני יש איזו קדושה, איזה אור שקורן מהמלכ/ה הזו, וטוב ונעים לפגוש אותו. במקרים מסוימים, יש הרגשה של בכי וצמרמורות מהמפגש המלכותי הזה.ומה לכל זה ולנו? כל אחד מאיתנו הוא מלך או מלכה של החיים שלו/שלה.
אנחנו יכולים לעבור את החיים האלה כעבדים של ה״צריך״ וה״חייבת״, וזה לא נקרא להיכנס לתפקיד של המלך/המלכה. ואנחנו יכולים להמליך את עצמנו, ולקבל את התפקיד המתאים לנו ביותר.
לא דווקא התפקיד שהיינו רוצים לקבל, אלא זה מתאים לנו כמו חליפה שמתאימה בדיוק לגודל שלנו.
לא יותר. לא פחות. ובתוך המידה והתפקיד הנכונים לנו באמת (זה כמובן דורש מאיתנו להודות בפני עצמנו מי אנחנו באמת ומה באמת מתאים לנו). בתוך התפקיד שמתאים לנו באמת, או אורח החיים הנכון לנו, אנחנו נוסיף ענווה וקבלה. ענווה היא גם עניינה של הוד.
ואם לא די בזה, בואו נוסיף גם את היכולת לקדש חלקים מחיינו. בית המקדש הפרטי שלנו. כל אחד יקח את זה לאן שמתאים לו. אפשר לקדש את הגוף בטיפוח וטיפול מיטיב, או עם תזונה מותאמת בדיוק. אפשר לטפח את ההשראה והיופי כדי לתת מקום לרוח השוכנת בקרבנו. ואפשר לקדש את הזמן שלנו ולהכניס בו רווחים. או לפחות לרווח את הנשימה.
כך או כך, אם נקדש במשהו את חיינו, כשנצא לעשיה שלנו, לפעולות שלנו בעולם הזה, היום היומיות, כשנצא לטפח את הממלכה, יהיה סביבנו אור קורן, שיאפשר לאחרים להתרגש, גם אם כל מה שהם יראו, זה את הפעולה הסופית. זהו הוד מלכותנו.
*
השאלות שנשהה בהן הערב ומחר במהלך היום:
בכל אזור שהוא שתבחרו בחייכם, אני מזמינה אתכם לשאול – האם אני ב״חליפה״ המתאימה לי? (להודות בפני עצמכם). האם אני מקיים/ת את הממלכה שבאמת ניתנה לי?
איך אני יכול/ה להרחיב את הקדושה, את היופי, תשומת הלב לחיי היום יום שלי? לעצמי? לגופי? לקשרים שלי? לקריירה שלי? לפעול מתוך חיבור לכוונה והעומק שבדברים ומשם לקרון החוצה?
שיתופים מוזמנים בברכה,
פה בתגובות, או בפרטי (ווטסאפ – 0528042727).
באהבה❤️ .. מראש,
הילה
מכשפה טובה
____________________________________
#ספירתהעומר
#התפתחותאישית
#מכשפהטובה
