היום שנים-עשר ימים, שהם שבוע אחד וחמישה ימים לעומר – הוד שבגבורה.
ספירת הוד מזמינה אותנו להודות (תודה) ולהודות (מלשון וידוי), ויש בה איכות של תם ילדי. תמימות.
כמו שילדים אומרים:״ככה זה״. הוד שבגבורה, מזמינה אותנו להודות על כל האיכויות שיש בנו, גם האתגרים וגם החוזקות שקיבלנו, ולהתגבר על המקום הפנימי שאומר לנו:״ את זה אני לא יכול לעשות״. ״עם זה אני לא יכול להתמודד״. ברגע שאני מביאה לקדמת הבמה את כל האיכויות שלי, ולא מנסה להסתיר אותן, גם לא מפני עצמי, זה הזמן שבו באמת אני יכולה לקחת אחריות על חיי, ולהמשיך לחיות ממקום שמכיר ומודה על מה שיש. כולל המקומות הלא נעימים. כשאני מתגברת ביני לביני, ולא מורידה נוכחות האדוות של זה גם ניכרות בסביבה.
דוגמא אחת היא שלא מזמן, כשאחת הבנות שלי חטפה התקף זעם, היה לי רגע מזוכך של זכות, שבו ראיתי אותה. כפי שהיא. לא כמה היא מפריעה לי כרגע בהתנהגות שלה, אלא כמה היא השתדלה מבחינתה, וכמה היא מתוסכלת כרגע ופשוט מביעה את זה. לא הייתי צריכה לשכנע את עצמי, אלא זה פשוט היה שם. ובערך 10 דקות אח״כ, החוויה הזו התרחבה לי גם כלפי ג׳יוואן בעלי. פתאום ראיתי בדיעבד את כל אותם רגעים בהם הייתה בי ביקורת כלפיו, ושלא ראיתי כמה הוא השתדל או מתוסכל. באותו ערב, ביקשתי ממנו סליחה על כל רגעי הביקורת הגלויה או הסמויה שהבעתי כלפיו, ובכיתי. הודיתי בפניו, והודיתי לו. ואז נפתחה לנו דרך אחד לשני. עוד רובד של קרבה.
דוגמא שניה – הערב, ערב יום השואה, ובשבילי סבתא חיה שלי, שהיא ניצולת שואה, ואחת מהנשים החשובות להשראה בחיי, היא באמת דוגמא להוד שבגבורה. גם עכשיו, בגיל 87 (פחות או יותר), היא עדיין עם מבט תמים על העולם, וגם עכשיו, למרות הרבה נסיונות קשים שהיא קיבלה בחיים האלה, היא מלאה בהודיה על מה שיש לה ומרגישה הכי עשירה בעולם. (יש סיכוי שבכל שבוע, בערב של ההוד, היא תוזכר).
ודווקא הערב חשבתי שאין לי על מה לכתוב. 🙂
*
השאלה שנשהה בה הערב ומחר במהלך היום:
על מה אני מוכנ/ה להודות בפני עצמי – על איכויותיי הטובות והמאתגרות כאחד, על מנת להמשיך לצעוד קדימה בחיי, להתגבר על הקול הפנימי שאומר שאני לא יכול/ה, ולדעת שציידו אותי בדיוק בתכונות המתאימות לצלוח את האתגר הבא, להתגבר, לגייס את כוחותיי הפנימיים?
בפני מי אני מוכנ/ה להודות על מי ומה שאני באמת, כך שזה יאפשר לנו להתגבר על אתגר ביחסים שלנו, ולקחת אותם צעד אחד קדימה?
אני ממש ממש ממש סקרנית לחקירה הזו שתעשו. אם מתאים לכם, תשתפו. תודה.
ספירת הוד מזמינה אותנו להודות (תודה) ולהודות (מלשון וידוי), ויש בה איכות של תם ילדי. תמימות.
כמו שילדים אומרים:״ככה זה״. הוד שבגבורה, מזמינה אותנו להודות על כל האיכויות שיש בנו, גם האתגרים וגם החוזקות שקיבלנו, ולהתגבר על המקום הפנימי שאומר לנו:״ את זה אני לא יכול לעשות״. ״עם זה אני לא יכול להתמודד״. ברגע שאני מביאה לקדמת הבמה את כל האיכויות שלי, ולא מנסה להסתיר אותן, גם לא מפני עצמי, זה הזמן שבו באמת אני יכולה לקחת אחריות על חיי, ולהמשיך לחיות ממקום שמכיר ומודה על מה שיש. כולל המקומות הלא נעימים. כשאני מתגברת ביני לביני, ולא מורידה נוכחות האדוות של זה גם ניכרות בסביבה.
דוגמא אחת היא שלא מזמן, כשאחת הבנות שלי חטפה התקף זעם, היה לי רגע מזוכך של זכות, שבו ראיתי אותה. כפי שהיא. לא כמה היא מפריעה לי כרגע בהתנהגות שלה, אלא כמה היא השתדלה מבחינתה, וכמה היא מתוסכלת כרגע ופשוט מביעה את זה. לא הייתי צריכה לשכנע את עצמי, אלא זה פשוט היה שם. ובערך 10 דקות אח״כ, החוויה הזו התרחבה לי גם כלפי ג׳יוואן בעלי. פתאום ראיתי בדיעבד את כל אותם רגעים בהם הייתה בי ביקורת כלפיו, ושלא ראיתי כמה הוא השתדל או מתוסכל. באותו ערב, ביקשתי ממנו סליחה על כל רגעי הביקורת הגלויה או הסמויה שהבעתי כלפיו, ובכיתי. הודיתי בפניו, והודיתי לו. ואז נפתחה לנו דרך אחד לשני. עוד רובד של קרבה.
דוגמא שניה – הערב, ערב יום השואה, ובשבילי סבתא חיה שלי, שהיא ניצולת שואה, ואחת מהנשים החשובות להשראה בחיי, היא באמת דוגמא להוד שבגבורה. גם עכשיו, בגיל 87 (פחות או יותר), היא עדיין עם מבט תמים על העולם, וגם עכשיו, למרות הרבה נסיונות קשים שהיא קיבלה בחיים האלה, היא מלאה בהודיה על מה שיש לה ומרגישה הכי עשירה בעולם. (יש סיכוי שבכל שבוע, בערב של ההוד, היא תוזכר).
ודווקא הערב חשבתי שאין לי על מה לכתוב. 🙂
*
השאלה שנשהה בה הערב ומחר במהלך היום:
על מה אני מוכנ/ה להודות בפני עצמי – על איכויותיי הטובות והמאתגרות כאחד, על מנת להמשיך לצעוד קדימה בחיי, להתגבר על הקול הפנימי שאומר שאני לא יכול/ה, ולדעת שציידו אותי בדיוק בתכונות המתאימות לצלוח את האתגר הבא, להתגבר, לגייס את כוחותיי הפנימיים?
בפני מי אני מוכנ/ה להודות על מי ומה שאני באמת, כך שזה יאפשר לנו להתגבר על אתגר ביחסים שלנו, ולקחת אותם צעד אחד קדימה?
אני ממש ממש ממש סקרנית לחקירה הזו שתעשו. אם מתאים לכם, תשתפו. תודה.
*
מזמינה שיתופים במילים, בתנועה, ביצירה.
פה בתגובות, או בפרטי (ווטסאפ – 0528042727).
באהבה,
הילה
מכשפה טובה
____________________________________
מה זה לשהות בשאלות?
לשאול אותן ביני לבין עצמי לפני שנרדמים ולרשום את החלומות בבוקר,
להרהר בזה,
ליצור יצירה שנובעת מכם אחרי שהקראתם לעצמכם את השאלות, או כל צורת ביטוי אחרת.
____________________________________
#ספירתהעומר
#התפתחותאישית
#מכשפהטובה
